🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
יש סגולה עצומה שהקדוש ברוך הוא עושה לאדם ישועה בזכות מה שהוא מקבל על עצמו: כאשר תגיע לו הישועה, הוא יפרסם אותה, יספר אותה לרבים, כדי שעוד יהודים יתחזקו וישמעו. פרשת וארא מגלה לנו את מקור הסגולה הזו — ומדוע היא כה עצומה.
קַבָּלָה מֵרַבִּי יְהוּדָה הֶחָסִיד שֶׁשֶּׁבַח נִשְׁמַת כֹּל חַי מְסֻגָּל עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא, לְקַבֵּל הָאָדָם עַל עַצְמוֹ כְּשֶׁיִּהְיֶה נִצּוֹל מִמֶּנָּה לוֹמַר נִשְׁמַת כֹּל חַי בְּתוֹדָה וְכָל זִמְרָה בִּפְנֵי עֲשָׂרָה, וּבוֹ נִצְּלוּ רַבִּים.
כף החיים, סימן רפ, ס"ק ח
אדם המקבל על עצמו שכאשר תגיע לו ישועה, הוא יספר אותה בפני רבים — לא רק יודה בשקט לעצמו, אלא יפרסם ממש, כדי שאחרים ילמדו וישמעו — זוכה בכך לסגולה עצומה. אחד מהמקומות שבהם אפשר לקיים זאת בזמננו הוא בפרסום הישועה במדורי "סיפורי ישועות" — כל מי שמפרסם שם את הנס שקרה לו, בזכות זה יכולים אלפי יהודים לזכות ולהתחזק בשמעם את סיפורו.
בפרשתנו, בזמן מכת דבר, אומר בורא עולם לפרעה: הייתי יכול לגמור אותך כליל — עוד במכה הזאת עצמה. "כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדֶּבֶר, וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ" — יכולתי לגמור את הכול באותה מכה, למה עוד מכה ועוד מכה? עונה הפסוק: "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ". פרעה נותר בחיים בדיוק כדי שיסופר בכל העולם על גבורות ה'.
מכאן פסוק מפורש: אדם שמגיע לו מצד הדין למות, יכול הקדוש ברוך הוא להשאיר אותו בחיים למען יתפרסם שמו בעולם — "וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ". זהו יסוד הסגולה כולה: בורא עולם מאוד רוצה שיתפרסם שמו, שכל בריאנו — כפי שאנו אומרים "בָּרוּךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ" — נועדה לשבחו ולספר עודו. ולכן, לפעמים אדם אינו זוכה מצד הדין לישועה, אבל אם הוא מקבל על עצמו שכאשר תגיע הישועה יספר אותה לפני כולם — זו עצמה סגולה עצומה לישועה.
עיקרון זה חוזר גם בתהלים, פעמיים. אומר דוד המלך: "חָנְנֵנִי ה' רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי, מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת, לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶךָ, בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ". מדוע מבקש דוד המלך ישועה? "לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶךָ" — כדי שאוכל לספר את כל תהילתך, לא בשקט, לא בצנעה, אלא "בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן" — בפומבי, לפני כולם. הפסוק מפורש: אפשר לזכות לישועה בעבור שאדם יספר את ניסי ה'.
לָמָּה הָיוּ מַזְכִּירִים? שֶׁנֶּאֱמַר "זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה"... וְלֹא עָשָׂה עִמָּכֶם וְלֹא גָאַל אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיוּ מַזְכִּירִים נִפְלְאוֹתָיו.
מדרש שוחר טוב, תהלים
מדרש עוצמתי זה מגלה: לא רק שהזכרת הניסים היא תוצאה טבעית של הגאולה — היא עצמה הייתה תכלית הגאולה! "לא עשה עמכם ולא גאל את ישראל אלא בשביל שיהיו מזכירים נפלאותיו". אומר דוד המלך: "אם כן, גם אני אזכיר, ויצילני" — שנאמר "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר, אֱלֹקִים לְהַצִּילֵנִי". דוד לומד מכאן: אם עיקר מגמת הגאולות והישועות היא שיזכירו אותן, אזכיר גם אני מראש — ובזכות זה אזכה שיצילני.
נמצא, כפי שכותב רש"י על "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי" — שהכוונה היא "בעבור" קיום מצוות פסח מצה ומרור, כלומר סיפור הניסים בפה מלא — זוהי תכלית הגאולה כולה, ולה בדיוק היא הישועה. כל מי שזקוק לישועה, יכול לקבל על עצמו כבר עתה: "כשה' יעזור לי, אספר, אודיע, אפרסם" — וזה עצמו, כפי שלמדנו מכל המקורות, סגולה עצומה לישועה.
יהי רצון שנזכה כולנו לניסים ולנפלאות, ושנזכה לשבח ולספר את כל נפלאותיו יתברך.